טברייני בתל-אביב ברכות סיפורי טבריה והגליל היה היה פעם מסדר זהוי תמונות חדשות היום ראשי

חדשות היום

הגיע הזמן ,שהקרן הקיימת תכשיר שטח ליד קברו של בעל הנס ותקים שם את
"פארק טבריה אלפיים ".
אלפיים תורמים מוזמנים לטעת שם עצים. לתרום מכספם ולאמץ עץ .

קטגוריות

היה היה פעם [34]
סיפורי טבריה והגליל [39]
טברייני בתל-אביב [12]

תמונת היום

תמונה 1

היה היה פעם

סיפורים מן העבר עם טעם


חיפוש


לפרסום נא לפנות לאליעזר
054-288-1922

היסטוריה

ראשי » מאמרים » סיפורי טבריה והגליל

סיפורה של משפחת אמסלם

כל דור נוטע את העצים שהדורות הבאים יושבים בצילם.
אצלנו עשו כך, כבר לפני 270 שנים.
שליט הגליל טהאר אל עומר, נטע אז בשנת 1740, שדות וכרמים לכבוד אחד מאבות אבותינו שהיה מחדש היישוב היהודי בטבריה, רבי חיים אבולעפיה.
אבי סב סבו של סבא רבא שלי, הרב אליהו חיים אבולעפיה, שנולד כמוני וכמו מאות מבני משפחתי בטבריה.

גם למשפחתי, משפחת אמסלם, שורשים עמוקים אבי סבי: משה אמסלם, הגיע לטבריה בסוף המאה ה-19, עם סבי אברהם ואחיו יצחק, מתפיללת, נווה מדבר במרוקו.

כאנשים דתיים, האמינו כי בבואם יאיצו את בוא
משיח בן דוד לטבריה - כדברי חז"ל: "ממנה עתידין להגאל".

שני האחים אברהם ויצחק אמסלם היו נערים רכים בשנים בני 16 ו-17 בעת שנישאו בשנת 1900, לשתי אחיות בנות 14 ו-15: פורטונה ובידה אבולעפיה, בנותיהן של מרים לבית עבו ושל הרב אליהו אבולעפיה שהיה צנוע מאוד ונחשב למלמד קפדן וגדול בתורה. משפחת אבולעפיה הייתה משפחת רבנים ואנשי ציבור שבניה שימשו עוד במאה ה-13 כרבנים ושליחי דרבנן (שדר"ים), ופעלו מאז במשך מאות שנים בקהילות יהודיות רבות: באיטליה, טורקיה, הולנד, ארצות הבלקן, בסוריה, אנגליה, ספרד, הודו, מצרים וארצות נוספות. בני המשפחה התיישבו גם בארבע ערי הקודש: חברון, טבריה, צפת וירושלים. בני משפחת אבולעפיה, שימשו כרבנים בערים בהם התיישבו, אחרים שימשו גם כשד"רי ארץ ישראל, שליחים ונציגים של הישוב בטבריה. בהגיעם לארצות אליהם נשלחו, דאגו בנוסף לאיסוף תרומות לקהילתם, גם לשמירת הקשר בין יהודי טבריה עם הקהילות בגולה , שם הסמיכו רבנים, שוחטים, פסקו בענייני הלכה ונתנו הסכמתם לספרי קודש.

בני משפחת אבולעפיה כמו עמיתיהם, זכו לכבוד רב ויוקרה בחו"ל וראו בהם ממשיכי הגחלת בארץ האבות. כמה מבני המשפחה נפטרו בעת שליחותם ונקברו בארצות שונות. השדר"ים שימשו כאחראים על כספי תרומות שכונו "כספי החלוקה" שנועדו לסייע רבות למשפחות נזקקות ולתלמידי חכמים בקהילתם - בטבריה. רבים מבני משפחתנו, נשאו בתפקיד חשוב זה. באמצע המאה ה-18 היה שליח דרבנן- שד"ר, גם ר' יחזקאל (נפטר ב-1787) שהיה בנו של ר' חיים אבולעפיה וגם אחיו יצחק שהיה שליח בדמשק שבסוריה, ונתבקש לשמש כרבה של טבריה עם מותו של אביו, מחדש הישוב בטבריה.

הרב חיים אבולעפיה "גדול הדור שאין כמוהו בכל הארץ"
הוא גם האיש שבנה בשנת 1741 את בית הכנסת "עץ החיים"
ואת בית העלמין העתיק, שם גם נטמן על שפת הכנרת.

גם נכדו של רבי חיים אבולעפיה: מיכאל שבתאי רפאל, בנו של יצחק, שימש כשד"ר ועשה עבודה נפלאה ומוערכת מאוד בטורקיה, שם נפטר במהלך השליחות והוא בן 50 בלבד, הוא נטמן בקושטא בשנת 1908.

במסורת השליחות הרבנית, המשיך גם הסבא רבא שלי: מאיר יששכר (1809-1886) היה שד"ר במרוקו ובמצרים. מסתבר שילדים רבים, גדלו אז באותם ימים בטבריה, בלי אבות, שהיו בשליחות רבנית. ומעשי אבות, עשו בנים....

האמהות, גידלו לבדן את הילדים בבתים הדלים בעיר העתיקה, על שפת הכנרת. הקהילה דאגה לשלוח חלק מכספי התרומות למשפחות השדר"ים.

בטבריה , היו בתחילת המאה שעברה, פגעי טבע, רעידות אדמה, מגיפות, מערכת בריאות רעועה, מחסור תמידי במי שתייה, שלטון טורקי מושחת ומצוקה כלכלית תמידית, בנוסף, למיסים כבדים, בצורת, ארבה ושאר צרות. אך לא אבדה התקווה למרות הקשיים.

בפתח המאה ה-20, בשנת 1902, נולד במזל טוב למזל פורטונה, בת הרב אליהו אבולעפיה, ולבעלה הצעיר אברהם בן משה אמסלם, בן זכר ויקראו שמו בישראל: יעקב. אחר כך נולדו ארבע בנות- פרחה, אסתר, מרגלית, ופנינה. לסבתי היו 14 לידות, מהן שרדו חמישה ילדים.

בגיל 23 לאחר לימודים באוניברסיטת ביירות, נשא אבי יעקב אמסלם, את מרים לבית מלכא, היא אמי. הכלה הייתה בת 17 ובני משפחתה היו מאותה עיר ממנה בא אבי, מנווה המדבר תפיללת שבמרוקו, עיר קייט שהייתה ידועה בקהילה היהודית המכובדת שלה, גם ברבנים בני העיר- בני משפחת אבוחצירא.

הזוג הצעיר בנה בשנת 1933 את ביתו, מחוץ לחומות בשכונה חדשה (ג'וב אל בן) בסמוך לבניין חברת החשמל שבטבריה. אבי הועסק כמזכיר וכגזבר בעיריית טבריה, נחשב כבחור רציני, שרבים, ביקשו ממנו להסדיר עניינים למען פיתוח העיר.

למרות שהשתכר רק 6 לירות בחודש, דאג שכל ילדיו יזכו לחינוך טוב, להשכלה רחבה וחינוך לאהבת הארץ והאדם.

בבית זה, ברחוב המגינים, נולדו להוריי: יעקב ומרים אמסלם, שבעת ילדיהם, עליהם אספר בהמשך.

בראשית שנות ה-30, ערכו השלטונות הבריטיים מפקד אוכלוסין. מתוך 8600 תושבי העיר, היו רשומים 5380 יהודים.

באותה עת, נבנה גם בית החולים "שוויצר" בטבריה.כמה רופאים: ד"ר מרשק, ד"ר הרמן וגם ד"ר שלמן ואחרים, היו שכנינו. בעקבותיהם, הגיעו נוצרים וערבים אמידים, לגור בשכונה שבה התגוררנו יותר מ-40 שנים. אני זוכר את חיבורה של טבריה לרשת החשמל ואת מכשיר הרדיו שהיה בין הראשונים בטבריה. רבים באו לראות את הפלא של "הקופסא המדברת..".

בחצר הבית, בו גדלו עצי פרי לרוב, נטעו גן ירק וגדלנו תרנגולות. אמי, עזרה כמנהג הימים ההם בפרנסת המשפחה. את הביצים והירקות מכרנו לשכנינו, אמי לא הציעה את מרכולתה בשוק, זה לא היה יאה ל"אשתו של יעקב, מזכיר העיר הנכבד".

כבר בשנות ה-40, עם תנופת הבנייה, פיתוח המרחצאות החמים- "חמי טבריה", נחשבה עיר הכנרת, כמרכז תרבות ונופש, מגמה שהתחזקה בשנות ה- 50, ה- 60, ה-70, והתעצמה עד ימינו.

צפינו בפיתוח העיר מביתנו ברחוב המגינים, שם התחיל הכל...

ואלה שמות...

כך נמשכת שיירה.... מהמאה ה-19,

עת הגיע משה אמסלם מעמקי התמרים
בתפיללת שבמרוקו, לטבריה, עם שני בניו הצעירים: אברהם ויצחק, שנישאו
אז לבנותיו של חכם אליהו חיים אבולעפייה, והם היו הגזע של עץ
משפחת אמסלם בטבריה.

לאברהם ומזל – פורטונה, נולדו בטבריה בתחילת המאה שעברה: יעקב, פרחה, אסתר, מרגלית ופנינה שנישאה לבכור שיטרית ונולדו להם: יוסי, עופרה, אבי ונוגה. מרגלית התחתנה עם משה מיכאלי ולהם נולדו: דליה, מיכה, תמר ואברהם. פרחה באה בברית הנישואין עם יואב- אהליהב- טבול, להם נולדו: בכור,אהובה ואחריה משה, חנה ויצחק. אסתר התחתנה עם מנשה מזרחי ונולדו להם: אלי, אלונה, יוסי, אברהם, אמנון וחיים. אבי יעקב התחתן עם אמי מרים לבית מלכא, בשנת 1924.

בשנת 1926, נולד אחי הבכור משה, אחריו נולד בשנת 1928 אליהו – שהיה ספורטאי ותלמיד מצטיין ומדריך בתנועת הנוער מכבי, נפל ב - 23/04/1948 בקרבות הקשים בצמח שבעמק הירדן. בן 20 היה במותו. הוא נותר צעיר לנצח.

ושנה אחר כך באה לאויר העולם שולמית. אני, אהרון: נולדתי בשנת 1931. שנתיים אח"כ נולדה אחותי עליזה. לאחר הפסקה של 13 שנים, בשנת 1946, נולדו אחיי התאומים: אברהם ושמואל.

עם קום המדינה, התחתן אחי הבכור משה, עם לאה, שבע שנים אחר כך ,התחתנתי בשנת 1955 עם שרה לבית ארניה, אחותי עליזה נישאה למשה טבול (טל) בנה של דודתי פרחה. ואחותי שולמית התחתנה בשנת 1957 עם יוסף רוסו, שמואל מתחתן בשנת 1967 עם דבורה. אברהם נישא בשנת 1971 לאסתר. בשנת 1950 נולד לאחי משה, הבן הבכור: אליהו (לימים עו"ד אלי אלון), ואחריו נולדו אחיותיו: מרים ושרה. לאחותי שולמית, נולדה בשנת 1959, הבת נעמה ואחריה, אחיה יעקב (1961) ואליהו (1964).

לאחותי הקטנה עליזה, נולדו: עמירה, אביהו, יעקב ודפנה. לאחי אברהם נולדו: עופר, עירית ומשה. לשמואל (מולה): נולדו מנישואיו הראשונים: גנין ומרים. ומנישואין לאבלין בשנת 1978, נולדו: עמרי אלינור ואלירן.

שרה ואני, הנשואים 55 שנים, זכינו לבנים, בנות, נכדים, נכדות ונינה.

חנה נולדה בשנת 1956. שנתיים אחריה נולד יעקב ושנתיים
אחר כך ורד, ושנתיים נוספות לאחר מכן בשנת 1962, נולד אליעזר (לולי). חנה נישאה לאלון מייזלס ונולדו הבנות: לירון, מורן ושי. לירון נישאה לעירד בהרב ובשנת 2009 נולדה נינתנו: עומר. יעקב נישא לירדנה שוורץ ונולדו להם: שירלי, ערן, דניאל ושקד. שירלי, נישאה בשעה טובה בסוף 2010 לבחיר ליבה: שרון סרור.
ורד נישאה לאלי בן דוד, הורים ליניב, אורון וגיא. אליעזר התחתן עם עליזה לבית מזרחי (כוכבי) ונולדו: אורן, רותם, תומר ורז.

לסבא יעקב וסבתא מרים נולדו 22 נכדים ונכדות.

אהבת ארץ ישראל ותרומת המשפחה לחיינו כאן, הן חלק בלתי נפרד
ממורשת המשפחה.

בניי: יעקב ואליעזר, היו קצינים בצה"ל וגם חתניי: אלון ואלי.

עשרות מנכדיהם וניניהם של יעקב ומרים אמסלם, ילידי טבריה, נולדו גם הם בטבריה וממשיכים לגור בעיר הכנרת,ולתרום את חלקנו לפיתוחה של העיר והארץ בתחומים שונים. בניגוד לכמה מבני המשפחה ששינו את: "אמסלם" - שם משפחתנו לשמות עבריים: אלון אליעד ועם שלם, אנו שמרנו על השם המקורי והמסורת המשפחתית . מרבית צאצאיהם של סבי אברהם ואחיו יצחק אמסלם
שהגיעו לטבריה לפני 112 שנים, חיים בישראל.

אברהם ופורטונה- מזל אמסלם, היו הגזע האיתן ממנו צמחו במשך יותר ממאה שנה ענפים רבים, משפחתנו העניפה בת כמאתיים נפשות, ממשיכה ביוזמות לפיתוח התיירות בטבריה. מאות מתושבי טבריה, מועסקים בעסקי התיירות והנופש המשפחתיים: חוף רון, מלון ומוזיאון דונה גרציה וחברת התיירות והנסיעות אמסלם טורס- על שלוחותיה ברחבי העולם. אנחנו, בעיקר נשארים בארץ, רבים מבני המשפחה ממשיכים כמו אבותינו, לחיות בעירנו האהובה- כאן בביתנו בטבריה

אלה הדברים החשובים ביותר, המתעדים את תולדות המשפחה,
לשמירת הערכים

בית, משפחה, עיר וארץ אהובה.

אהרון אמסלם. טבריה,

קטגורי: סיפורי טבריה והגליל | תאריך הפרסום: 29.08.2011
צפיות: 2658 | תגובות: 2 | דירוג: 0.0/0
סך הכל תגובות: 2
אלון רבקה
0   Spam
(07.06.2014 12:59)
כתבו תגובה
שמחתי לקרוא את קורות חיים שלכם וההתענינות באה בעקבות שם משפחתו של אבי יצחק אמסלם מטטואן שבמרוקו הספרדית שהוריו הם דוד ואסתר אמסלם שבאו לארץ בשנת 1955 והשתקעו בבית שמש עד זקנתם.

0   Spam
(29.08.2011 15:54)
את סיפור
המשפחה
כתב
חיים חצב.


Only registered users can add comments.
[ Registration | Login ]

שתבוא עליכם הברכה

ורדית בארי באה חושך לגרש

פרסומות

להוספת ברכה חדשה לחץ כאן
חינם עד סוף יולי,2012.
שלח ברכות דרך האתר לכל מי שתרצו ללא תשלום  לפרטים התקשרו
לאלי  :054-2881922
או במייל
elli.cohen@yahoo.com

טלפון: 054-288-1922

מזג אוויר

מבקרים באתר