טברייני בתל-אביב ברכות סיפורי טבריה והגליל היה היה פעם מסדר זהוי תמונות חדשות היום ראשי

חדשות היום

הגיע הזמן ,שהקרן הקיימת תכשיר שטח ליד קברו של בעל הנס ותקים שם את
"פארק טבריה אלפיים ".
אלפיים תורמים מוזמנים לטעת שם עצים. לתרום מכספם ולאמץ עץ .

קטגוריות

היה היה פעם [34]
סיפורי טבריה והגליל [39]
טברייני בתל-אביב [12]

תמונת היום

תמונה 1

היה היה פעם

סיפורים מן העבר עם טעם


חיפוש


לפרסום נא לפנות לאליעזר
054-288-1922

היסטוריה

ראשי » מאמרים » סיפורי טבריה והגליל

קטע מיומן שנכתב בסוריה במלחמת יום הכיפורים

הסיסמא שלי לא שודרה. נשאלתי שוב ושוב בשבת : מה אתה עוד בבית, מה לא קראו לך להלחם ?
אז לקחתי כמה חפצים כמו תחתונים,מצלמה,עט ומעיל מטונף משנת 67 ויצאתי מראשלצ לתל-אביב , מכונית מהרה לאסוף אותי בגשם ,הנהג אמר שהוא מגיע לתל- השומר, שם ראיתי פצועים המגיעים ללא הרף.
הנהג אמר שלחברה קדישא,יש כבר הרבה עבודה.
משם נסעתי ברכב נוסף לבית השריון בתל-אביב למשרדי הקישור של יחידתי.שם חתמתי עם מאות על טופס צהוב. זהו זה אני בפנים, אני נחשב לחלק מ"כוחות הלוחמים".
יש לי יבלות ברגליים, בגלל הנעליים שלקחתי מאבא, מסתבר שנעליו היו גדולות עלי... אני בכלל לא נראה כמו חייל. אם הייתי מצטלם , כך הייתי נראה :,שיער פרוע,מכנסי א גדולות,חולצת גדנע ודיסקית.
באפסנאות ביקשתי מדי עבודה צהליים ואמרו לי שאין.אין.
עד הלילה לא עשינו כלום, המתנה פגשתי כמה חברה מהסדיר,אחד נהג,שני אינסטלטור,שאלו מי רוצה לצאת לקו, אמרתי שאני בא. עליתי לאוטובוס בדרך לרמת הגולן.ישנתי כל הדרך, התעוררתי לאכול ולשתות, גימנזיסטיות פלוס דודות של הועד למען החייל ,מחלקות בצידי הדרכים סנדויצים מסטיקיםושתיה לכוחותינו .
בטבריה חבורת ילדים זורקת אלינו חפיסות סיגריות ומקהלת ילדים שרה על חיילים גיבורים. כל הכבוד לצהל, הם קוראים לעברינו "תחזרו בשלום " . הם מודאגים . הסורים ברמת הגולן עשו צרות לתושבי טבריה.
הגענו אחר חצות למחנה ירדן. ארבעה ימים ישבנו וחיכנו .
כל שעה קפה כל ארבע שעות אוכלים מנות קרב
והרבה הרבה בידור , הופעות של אומנים שנראים עיייפים מהמלחמה : דרורה חבקין,שלמה גרוניך,דודו אלהרר שלמה אידוב, הופיעו בפני החיילים לאור פנסי האוטובוס, ההופעה תהיה קצרה, הם הודיעו, כי הופענו היום כבר לפחות שמונים פעם.אחר כך הופיעו בודו, הפרברים,להקת פיקוד צפון, חני מהלקה אמרה לי ששקצין החינוך הגייסי נפל.

ביום שישי בבוקר יצאנו לכיוון מקום בשם ווסט,שם ראיתי שבויים רבים עם עיניים מכוסות ועוד כחמישים על משאית .
הבטתי לשמיים וראיתי מטוס שלנו צולל אל ענן שחור ,אולי נפגע מטיל.
הטייס צנח ומטוסים אחרים נראו בשמיים.כמעט ולא ישנתי, צריך כל הזמן לשמור על עירנות . מרוב עייפות נשכבתי על קרטון גדול,בדרך עפר צדדית ונרדמתי-כמה טוב ליש וןןן
הרדיו משדר 24 שעות ביממה.
אני שולח גלויות ואוכל עוגות שהדודות הטובות שולחות לחזית,הן יודעות שצריך רגעים מתוקים בתוך כל התופת הזאת. כל הזמן בומים והבזקי אש של תותחים. הרוח יבשה את שפתי, יש לי זיפי זקן, ראיתי חצבים בסוריה , האמת שאני לא יודע עדיין איך נראית המלחמה... גרים בתוך חושות עשויות בוץ.בארץ לא ראיתי דבר כזה . יש עכשיו שלג בגובתא אל חשב . לא רחוק מתל חרא. לא לא מלקקים כאן דבש.
כל הלילה שומעים רעשים . הפגזות יללות תנים וכלבים . לא שקט. יש לי הרגשה שסרט המלחמה הזה יהיה ארוך...

(נכתב במקור על גליל נייר טואלט זה מה שהיה...)

קטגורי: סיפורי טבריה והגליל | תאריך הפרסום: 05.10.2011
צפיות: 931 | דירוג: 0.0/0
סך הכל תגובות: 0

Only registered users can add comments.
[ Registration | Login ]

שתבוא עליכם הברכה

ורדית בארי באה חושך לגרש

פרסומות

להוספת ברכה חדשה לחץ כאן
חינם עד סוף יולי,2012.
שלח ברכות דרך האתר לכל מי שתרצו ללא תשלום  לפרטים התקשרו
לאלי  :054-2881922
או במייל
elli.cohen@yahoo.com

טלפון: 054-288-1922

מזג אוויר

מבקרים באתר